בין אם הסדרי ההורות לאחר הגירושין הם נרחבים או מצומצמים, אב גרוש הרוצה להיות גורם משמעותי בגידול ילדיו צריך לדאוג בימים שהם אצלו לכל הצרכים התפעוליים, הפיזיים, הרגשיים, החינוכיים, החברתיים והבידוריים שלהם, לעמוד בקשר ישיר עם הורים של ילדים אחרים מהמסגרת החינוכית של ילדיהם ועם גורמי החינוך והבריאות השונים, ולתחזק בית ראוי לשמו עבור הילדים.

להבדיל מנשים, אבות אינם מנותבים לתפקיד ההורות הפעילה על ידי התניות חברתיות, אינם מוכשרים במהלך החיים למלא את מטלות התפקיד, וגם אינם יודעים לבנות לעצמם מערכי תמיכה. גם אבות אשר היו שותפים שווים לגידול הילדים בזמן הנישואין (ומספרם גדל מאד בשים האחרונות) מגלים שתפקידם כהורים גרושים גדול יותר, אוטונומי יותר ומחייב יותר מזה שהיה בזמן הנישואין שבו תמיד היה גיבוי.

מרבית האבות הגרושים הרוצים להיות פעילים ומעורבים באופן מלא בחיי ילדיהם נדרשים לקבל החלטה עקרונית עם עצמם, ללמוד את התפקיד תוך כדי ביצוע בפועל, ולפעול מתוך משמעת עצמית בתפקוד היומיומי - עד שהתפקיד "נכנס לשרירים".