נשים רבות מתלבטות האם להשאיר את שם המשפחה של הבעל לאחר הגירושין. אצל נשים אשר זוכות להכרה מקצועית או לפרסום בתקופת נישואיהן, כפי שקרה לסוזן סרנדון למשל, אין בכלל התלבטות. גם אצל נשים ששמו של הבעל פותח דלתות ושווה הרבה כסף, כמו במקרה של איוונה טראמפ למשל, ההתלבטות אינה קשה במיוחד.

אך אצל רוב הנשים השיקולים כוללים את משך הנישואין, את האופן שבו הן רגילות להציג את עצמן, את האופן שבו רוב האנשים שבאים איתן בקשר חברתי או בעבודה מכירים אותן, הכוונות לעתיד – שהרי אם יש כוונה ורצון להתחתן שוב בעתיד אולי לא כדאי להחליף שם כל כמה זמן, הרצון לשמור על שם זהה לזה של הילדים כדי לא לסבך את הילדים בהסברים מיותרים, אחרות מפנטזות על איחוד מחדש, ישנן כאלו שחושבות שהשם של הבעל פשוט מוצלח יותר, כאלו ששם הנעורים שלהן מביא איתו זכרונות לא טובים או להיפך, אולי שם הבעל מייצג מציאות שרוצים להתנתק ממנה ושינוי שם מייצג עבורן התחלה חדשה...

אבל ישנן גם נשים שכל השיקולים הללו מתגמדים מול המחשבה על הבירוקרטיה שכרוכה בשינוי שם בכל אחד מהמוסדות הממשלתיים או הפרטיים שבהן מכירים אותן בשם שנשאו במשך שנים... אך מה עושים אם אחרי כמה שנים העניינים קצת מסתבכים כאשר האקס מתחתן בשנית וגם אשתו השנייה מאמצת את שמו. לא טרגדיה גדולה אבל עשוי לעורר אי נעימויות בסיטואציות מסוימות בעיקר בהקשר של הילדים ולהעמיד את הבירוקרטיה הכרוכה בשינוי שם באור קצת יותר חיובי.

בקיצור, שום דבר בגירושין לא פשוט ובכל עניין צריך להשקיע מחשבה ושיקול דעת אבל אולי גם לא חייבים להחליט מיד ואפשר לאמץ פתרון ביניים כפי שעושות לא מעט נשים: הן לא משנות את שמן הרשמי אבל בכל הנוגע לחייהן האישיים והחברתיים הן מציגות עצמן בשם משפחתן המקורי.